את היוגה פגשתי לראשונה כשהייתי נערה במעין סדנת מחול שהיה בה קצת מכל דבר. היה זה שיעור היכרות, שבסופו קיבלנו דף ובו הרצף של ברכת השמש. שמרתי את הדף הזה במשך שנים (אולי הוא נמצא עדיין בבית הוריי?), כנראה שהרגשתי שאשוב לשם מתישהו. בשנים הבאות תרגלתי פה ושם עד נסיעתי להודו ב 2003, שבה היה מפגש מחודש ומשמעותי עבורי עם היוגה, מאז היא מהווה חלק בלתי נפרד מחיי. תרגלתי מספר שיטות וב- 2005 התוודעתי לאיינגאר יוגה. אני זוכרת את השיעור הראשון שבו הבנתי שכל מה שחשבתי על יוגה, או שחשבתי שידעתי על יוגה השתנה. זו היתה חוויה חזקה ומשמעותית. הירידה לפרטים, הדיוק של מנח הגוף בכל תנוחה, ההתבוננות פנימה. הרגשתי את ההשפעה של אלו כבר תוך כדי השיעור וגם לאחריו. החלה להתעורר בי הסקרנות לחקור וללמוד, מתוך ידיעה שיש עוד ועוד עומק, שזה אינסופי.
במפגש עם התרגול האישי שלי אני מבחינה ביכולת להשתנות מתוך רוך, גמישות וחמלה. אני פוגשת את עצמי יום יום על המזרן, על צדדי המוארים והחשוכים, לא תמיד יודעת מה יעלה, עם הבנה שלהכל יש מקום.
בשיעורים שלי אני מלמדת מבוגרים וילדים, גברים ונשים, קבוצות ופרטיים.
שמחה לשתף אתכם בידע שצברתי עד כה ובידע שעוד אצבור.
ועוד קצת עליי – בת זוג של יובל, אמא לעומר, יאיר ושחר, חברת קהילה בקיבוץ צבעון ובעלת תואר בפיזיותרפיה.